הטלפון צלצל והרמתי אותו תוך כדי מבט החוצה מהחלון. למטה ראיתי את אבא ליד האוטו.
"הלו," אמרתי לטלפון.
"הלו, זה אבא."
"אבא?! אבל אני רואה אותך מהחלון."
"כן, חמודה, אני מתקשר מהנייד."
באמת ראיתי עכשיו שהוא מחזיק ביד את הטלפון האדום שלו.
"אבא, אתה רוצה לשחק משחק?"
"חמודה, לא עכשיו, בואי למטה לעזור לי, בסדר?"
ראיתי אותו דרך הענפים של עץ התפוחים שכיסו לי את רוב החלון.
"אני כאן, אבא, אני לא יכולה לבוא."
"אני לא מבין." הוא נשמע קצת כועס. בקבוק של מיץ תפוחים עמד על השולחן ואני פתחתי ושתיתי ישר מהבקבוק, ועוד החזקתי את הטלפון ביד השנייה.
"תרדי למטה, חמודה, אני מחכה." אבא סגר את הטלפון.
למה שלא ארד למטה לעזור לאבא? לקחתי דף שהיה מונח על השולחן, ועיפרון. וציירתי טרקטור. ניסיתי לצייר. אבל גיליתי שיש הרבה קווים שחסרים לי, שאני לא יודעת איך הם צריכים להראות. ליד הטרקטור שציירתי הוספתי עץ עם תפוחים ובקבוק בגודל של העץ.
אם הייתי אינדיאני הייתי יכולה לצאת מהחלון, לרדת על הענפים ולהגיע אל אבא. אני לא אינדיאני. הטלפון צלצל והרמתי.
"נעמה, למה את לא באה? אני צריך עזרה." ראיתי אותו מהחלון מנופף לי.
"אבא, אני לא אינדיאני."
"די, נעמה, אמרנו שלא משחקים עכשיו."
"למה, אבא? בוא נשחק. אני בובה."
"די, נעמה, טוב, נשחק, את אינדיאני, יאללה, בואי למטה, יש יותר מידיי סלים לסחוב וצריך עזרה."
אני אינדיאני. פתחתי את החלון, ובדקתי את אם הענפים שקרובים אלי חזקים, הם היו חזקים, ואני עברתי מהחדר אל העץ, והתחלתי לרדת. עצרתי אחרי חצי עץ, והסתכלתי על אבא למטה. הוא היה עם הגב אלי ולא ראה. ראיתי שבאמת יש טרקטור באתר בנייה שם. רציתי להגיע אליו ולראות את החלקים שלא ידעתי לצייר. עברתי מענף לענף בצורה יציבה והגעתי למטה. הוצאתי מהכיס את הדף והעיפרון שלקחתי מהבית, ורצתי אל הטרקטור.
אבא כעס.
"נעמה!" שמעתי אותו צועק, ובום קטן, וידעתי שהוא עכשיו מרביץ לעצמו על הרגל, עם היד של עצמו. הוא עושה את זה כשהוא כועס.
עמדתי מול הטרקטור. הוא היה הרבה יותר גדול ממה שזכרתי, וצהוב, ומלוכלך. ציירתי מהר על הנייר טרקטור חדש שיש בו את כל הדברים האלה: ענק, צהוב ומלוכלך. הטרקטור הקודם שציירתי על הנייר נראה לי עכשיו ממש לא נכון וקשקשתי עליו חזק. נקרע לי הנייר.
הטרקטור התחיל לזוז, שמעתי מאחורי צעקה, והתכופפתי ונשכבתי. היה מעליי צל ענק ונפל עלי קצת לכלוך. וחשבתי שהטרקטור עבר מעליי, ואז הוא עצר. הסתובבתי ונשכבתי על הגב, וציירתי מהר את החלקים של הלמטה של הטרקטור. היו שם המון צינורות וברזלים. לא הספקתי לצייר הכל, כי באו אנשים ואבא, וצעקו, ואבא צעק משהו על מיץ תפוחים, ואני מהר מהר ציירתי עוד כמה קווים שראיתי בטרקטור, והם רצו שאני אצא משם אם אני בסדר. ואני לא מבינה למה הם חשבו שאני לא בסדר. ולא מבינה למה הם הפריעו לי לצייר?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה