גלים, חתולים, ואנשים - רשימה

נמל תל אביב, 12:30, 6.8, מסעדת "יוליה".

יש גלים גדולים. הם מתלבטים האם לתת לקיר המפריד להפריד בין הים לבין המזח.

הם מנסים את כוחם, מגיעים עד הקיר, מדלגים מעליו, שולחים כמה שליחי שפריצים אל מעבר לקיר, ואז שואלים אותם בצעקה: "נו, נחמד שם? שווה? לבוא גם?"

והשפריצים, שוכבים מעוכים על קורות העץ המרכיבים את המזח, וצועקים חלושות בחזרה: "לא, עזבו אותכם, ת'שארו שם."

לימונדה קרה מגיעה אלי לשולחן בדרך נס. כאילו הוקפצה לכאן על ידי אחד מהשפריצים השליחים. הים שלח לי אותה.

הגלים משוגעים. מדלגים, מדלגים, ואז, עם כל התנופה, קופצים מעל המעקה. פעילים, מעניינים, יפים, רעשנים יותר מאשר ים שקט ורגוע. בדומה להבדל בין שמים כחולים חלקים ומשעממים, לבין שמים מעוננים בעננים מקשטים, גשם וסערה. העננים בפעילות, המים זורמים. ההבדל הוא שהמים בגשם יורדים למטה, וכאן, הגלים הקופצים, מעלים את שאריות המים שלהם למעלה בתנופה.

פתאום הגלים מפתיעים בתנופה חזקה במיוחד. זוג עומד ונשען על המעקה, הם נתרעים, פותחים בריצה מתרחקת מהמים, אבל היא נמשכת רק שני צעדים, והם חוזרים למעקה צוחקים על עצמם, ועל כך שנבהלו כל כך.

עכשיו הבחור עומד עם הגב לים (כמו בשיר), והבחורה מצלמת אותו. שפריצים גדולם עולים מאחוריו, והוא – לא ברור לו אם יגיעו אליו. והוא מציץ אחורה במבט קטן, מרים ומוריד את כתפיו פעמיים בשובבות.

התנועה שלו אומרת למים: "לא תצליחו להגיע אלי, אני מוגן, בשבילי זה משחק."

והשפריצים מלחכים את כתפיו ואומרים לו: "יכולנו אם היינו רוצים, אתה מוגן רק בזכות הקיר הזה, הוא לא תמיד היה כאן, ולא תמיד יהיה כאן, אתה יודע."

הוא מחזיר להם מבט מחייך, ופותח בהליכה לצד חברתו, לאורך הקיר הבנוי יציב.

אני מקבלת את המנה שהזמנתי והיא מפתיעה אותי לטובה. הזמנתי פרוסות סינטה על שעועית ירוקה עם פרמז'ן. בלי יותר מידיי ציפיות. רק שיהיה משהו קטן לאכול. פרוסות הסינטה טעימות, גם השעועית. הפרמז'ן מגיע בצד ולא לגמרי נחוץ. הכל מטובל בחומץ בלסמי. בין השעועית לפרוסות הסינטה מתחבאות חתיכות שום שלמות ונהדרות.

לידי – חתול. יש לו סיבה להישאר. הוא כבר קיבל ממני שתי חתיכות גדולות של סינטה. הוא מחכה בסבלנות. לא חצוף. מקבל עוד חתיכה של סינטה.

השפריצים מהגלים עולים מידיי פעם. גל כאן, גל שם. אבל עכשיו עלו חמישה גלים ביחד לגובה, וניסו לטפס על המזח. כמו תזמורת מתוזמרת. מי המנצח?

יש לי השערה שהחתול שיושב לצידי מנצח עליהם תוך כדי זלילת הסינטה. הוא מחכה לחתיכה הבאה ואני מסבירה לו שנגמר. נראה לי שהוא מבין, אבל מאוכזב. הוא נשאר עדיין ומביט בי, אבל במקביל מפזר את תשומת ליבו גם לכיוונים נוספים. מידיי פעם מעיף מבט אל הגלים שהוא אחראי על ניצוחם.

בחור הולך לאורך המעקה של המזח ובמכוון צועד קרוב אליו כדי לספוג את השפריצים ולהתקרר.

מתיישב במסעדה איש, ואין לי ברירה אלא לתאר אותו.

הוא לפחות בן 60. זקן ושפם ארוכים, לבנים, ועבותים. הוא מתיישב, ומפנה אלי את הגב. אני רואה שיש לו קוקו, והשיער מגיע עד הגב התחתון. השיער אסוף בתוך המון גומיות צבעוניות, הן מתחילות את הדרך בנקודת איסוף השיער, ויורדות עד למטה, אל תחתית הגב: כחול-צהוב, כתום, ירוק, שחור, צהוב, אדום, סגול, ורוד, צהוב, אדום.

החתול שלי הלך, ומתגנב עכשיו בין שאר השולחנות במלמולי מיאו-מיאו. ברקע, בתוך המסעדה, קולות ג'ז, סביר להניח שזה דייב ברובק, מאוד User friendly . באס נעים, מלווה בחצוצרה עדינה.

הגלים הפסיקו לקפוץ.

השפריץ האחרון שלהם נחת על שמלה לבנה. שמלה לבנה חופשייה מתנפנפת, על גוף שזוף של בחורה יפה, שיער כהה ארוך פזור. היא עומדת אך בתנועה. עומדת על שני מוטות הנמתחים לשני הכיוונים מבסיס גלגל אחורי של אופניים, ונשענת קדימה קלות על גבו של המדווש.